פליטת מיקרופלסטיק

טבע — מהי נשירת מיקרופלסטיק?

נשירת מיקרופלסטיק מתייחסת לשחרור חלקיקי פלסטיק זעירים (מיקרופלסטיק = שברי פלסטיק הקטנים מ־5 מ״מ) מבדים סינתטיים במהלך לבישה, כביסה, ייבוש וחשיפה לסביבה.

הנשירה מתרחשת בעיקר מפולימרים סינתטיים (פולימרים = חומרים מולקולריים ארוכי־שרשרת כגון פוליאסטר, ניילון, אקריליק ואלסטן).

מיקרופייברים (מיקרופייברים = שברי סיבים זעירים המשתחררים ממבנה הבד) הם חלק מרכזי מהמיקרופלסטיק הקשור לטקסטיל.

מסגרת מדעית ורגולטורית — פירוט מעמיק

1. מנגנוני נשירה

• שחיקה מכנית (חיכוך במהלך כביסה או לבישה).
• התפוררות סיבים (פירוק של סיבי פולימר).
• הידרוליזה ופירוק כתוצאה מקרינת UV (היחלשות כימית עקב חשיפה למים ולאור השמש).

2. מסלולים סביבתיים

• הזרמת שפכים למערכות מימיות.
• הצטברות בבוצת ביוב (בוצה = שארית מוצקה מטיפול בשפכים).
• העברה אטמוספרית (פיזור מיקרופייברים באוויר).

3. תקני בדיקה ומדידה

• ISO 4484-1 (שיטת בדיקה לשחרור מיקרופייברים מטקסטיל במהלך כביסה).
• AATCC TM212 (שיטת בדיקה אמריקאית לנשירה מטקסטיל).
• סינון מעבדתי וניתוח ספירת חלקיקים (ספירת חלקיקים = כימות הסיבים המשתחררים בכל מחזור כביסה).

4. הקשר רגולטורי

• הצעת האיחוד האירופי להגבלת מיקרופלסטיק במסגרת REACH.
• דרישה צרפתית להתקנת מסנני מיקרופייברים במכונות כביסה.
• משא ומתן של UNEP על אמנה עולמית בנושא פלסטיק.
• המדריכים הירוקים של ה־FTC (הנחיות לסיכונים בשיווק).

בקרות לביקורת ולאימות

• בדיקות מעבדה לשחרור מיקרופייברים.
• אימות הרכב החומרים.
• ניתוח הדמיית מחזורי כביסה.
• תוכנית פעולה מתקנת (CAP = תהליך תיקון במקרה שמזוהה נשירה מוגזמת).

טענות בלתי מבוססות בנוגע למיקרופייברים עלולות לגרור בדיקה רגולטורית, במיוחד לנוכח החקיקה המתהווה של האיחוד האירופי בנושא מיקרופלסטיק.

מסקנת מומחים

נשירת מיקרופלסטיק היא גורם סיכון סביבתי המבוסס על ביצועים, המחייב מדידה מעבדתית תקנית, גילוי שקוף של נתוני הבסיס וניסוח שיווקי התואם לרגולציה.

כדי לבסס מיצוב שניתן להגן עליו, על מותגים לכמת את שיעורי הנשירה, להפנות לתקני ISO/AATCC ולשלב אסטרטגיות תכנון לעמידות בהערכת ההשפעה לאורך מחזור החיים (LCA = הערכת מחזור חיים).